גדלתי במושב למשפחה גדולה ולסביבה מלאת טבע. כילדה הרגשתי שונה ולא שייכת, וחששתי לבטא את רצונותיי וכשרונותי. הטבע והמוסיקה היו עבורי האמצעי להתחבר לעולם ולחוש בטחון. 

​

בגיל 14 קראתי לראשונה כתבה על החור באוזון ועל שינויי האקלים הצפויים ועולמי התערער, הייתי שרויה בדכדוך מתמשך ובדאגה גדולה לעתיד העולם . 

​

מגיל צעיר חלמתי להדריך טיולים כדי לספר גם לאחרים על החשיבות של השמירה על הטבע. זה החל להתממש בשירות הצבאי כמדריכת טיולים. 

​

באופן טבעי בחרתי ללמוד באוניברסיטה גיאוגרפיה ומוסיקה, שני הנתיבים המשמעותיים בחיי.

המשכתי לתואר שני בגיאוגרפיה ותעודת הוראה. עם סיום הלימודים ועם כוונה לעבוד כמורה בתיכון  הגעתי במקרה לחווה האקולוגית במודיעין לקורס בניה באדמה. אחרי שהתאהבתי במגע של האדמה, שיניתי את מסלול חיי והצטרפתי לצוות ההדרכה של החווה. דרך החווה הגעתי לשומרי הגן, ארגון המחבר בין אדם אדמה וסביבה באמצעות התנסות בדרכי חיים של ציידים לקטים. זה היה כמו להרגיש שהחיים קבלו צבע חדש וחיוני, וקיבלתי תקווה מחודשת בעולם. דרך שומרי הגן הדרכתי קבוצות ילדים שמדמות חיים בטבע כמו האדם הקדמון, מתוך כוונה ללמד אותם לחוות בטחון בעצמם בעולם ובבני האדם.  

​

בעקבות התקווה החדשה והפרספקטיבה הרב-ממדית על החיים, הריתי את ביתי הבכורה. לאחר ארבע שנים נולד בני השני. אתגרי ההורות הביאו לפתחי הזדמנויות ללמידה וחקירה והובילו אותי גם אל תחום הטיפול. חיפשתי כלים טובים שיסייעו לי בהורות, בזוגיות ולהכיר בערך של עצמי, למצוא את האיזון בין הכמיהה שלי לחופש לבין חיי משפחה ולאפשר תקשורת מיטיבה בתוך המשפחה שאני יוצרת.
גיליתי את העבודה של ביירון קייטי, שיטת עבודה פנימית שמסייעת להשתחרר מסבל שנוצר בעקבות  מחשבות ואמונות. הגישה הזו תמכה בי ולכן בחרתי להעמיק בה בקורסים ארוכים ומעמיקים. התחלתי ללוות אנשים, קיבלתי משובים טובים ועידוד להמשיך את הדרך כמטפלת. למדתי והוספתי כלים לארגז שלי: דמיון מודרך, עבודה עם חלומות, קלפי חיות טוטם, תמציות פרחי ארץ ישראל, תקשורת מקרבת, ועוד. 

בשלב הבא בחרתי בלימודי תעודה בפסיכותרפיה בשילוב טבע, בגישת  Present Therapy שמתמקדת במפגש של האדם עם הטבע הפנימי והחיצוני ברגע ההווה. רציתי להעמיק עוד את הנוכחות האוהבת עם אנשים בטבע ואת מה שהיא מאפשרת למרחב הטיפולי. עשיתי  פרקטיקום בפנימיה טיפולית לנוער ובמרכז ילדים והורים של מחלקת הרווחה בפרדס חנה. בשלב הזה כבר התחילו להגיע אליי נשים ונערות לטיפול פרטני בהם שילבתי את כל המיומנויות שרכשתי במהלך השנים. 

לאחרונה צירפתי כלי מדהים ומשנה חיים שיוצר אינטגרציה בין גישות הטיפול שלמדתי - "איזון חיים", באמצעותו אני יכולה לזהות את המקור העמוק של הקושי האישי ולהציע טיפול מדויק וממוקד.

לצד הטיפול, השירה נשארה כתחביב מקצועי משמעותי, ובשנים האחרונות גם היא משתלבת כחלק מדרכי המקצועית.

מאז שאני זוכרת את עצמי, אהבתי לשיר, להמציא לעצמי שירים ולמצוא בראש קולות ליווי.

כמו כן, השתתפתי בכמה הרכבי שירה. בתקופה בה הייתי פחות מסופקת מחיי היה לי חשוב להרגיש שאני מגשימה את עצמי בחיים ולא עוברת לידם. שאלתי את עצמי אם החיים שלי יסתיימו בקרוב. מה אני לא רוצה להחמיץ. תשובה אחת ברורה עלתה: יש לי תשוקה לחזור לשיר.

התקבלתי ל- Vocalocity, קבוצת שירה מקצועית ומוערכת באקפלה ששרתי בה במשך 6 שנים.

באקפלה חשוב לדעת להשתלב ולהיות חלק ממכלול, וזה התחבר לצורך שלי ביצירת האיכות הזו בחיים שלי.
במהלך העבודה בקבוצה, הגיעו לעבוד אתנו מורים ומנצחים מובילים מאירופה. עבדנו על משחקיות ואלתור בקול, גיליתי שזה משתלב נהדר עם גישת הפסיכותרפיה שלמדתי.

יום אחד נפתח קורס מנצחים וכדי להתקבל הייתי צריכה לפתוח הרכב משלי וכך נולדה 'אוקטביה'. קבוצת נשים ששרות אקפלה בהובלתי.

הנושא של ביטוי בקול כנתיב להיכרות עם הצרכים הפנימיים והיכולת לבטא אותם נוכח במפגשים האישיים והקבוצתיים. וכך הנתיבים של המוזיקה, הטבע והטיפול שהיו לעתים מקבילים הפכו לשלם אחד.

 

תקווה והנאה
החזון שלי הוא שאנשים יחיו מתוך החיבור לעצמם ולעולם, בהרמוניה שמחה והנאה. כשמשהו בתוכנו מרפה בפנים, המציאות מראה לנו דרך חדשה. מרגש אותי להחזיק את התקווה לדרך חדשה, עבור אלו הפונים אלי. ממלא אותי סיפוק להיות עדה לכך שמשהו נפתח בחייהם.

 

אשמח לפגוש אותך בדרך,

מיכל צרפתי